החלטה בתיק ע"מ 1821/09

בפניי ערר התביעה על החלטת בית משפט קמא לשחרר את המשיב בתנאים.

כתב האישום מייחס למשיב עבירות של חברות בארגון החזית העממית, ושותפות לאירוע בו נזרקו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כלי רכב ישראלים - אירוע בו שימש כתצפיתן.

בית משפט קמא סבר כי קיימת במקרה זה חולשה בראיות, שכן המפליל, עד תביעה מס' 2, הכחיש בעדותו הראשונה במשטרה קשר לעבירה כלשהי, ורק באמרה מאוחרת יותר הודה בעבירות שונות ובכלל זה הפליל את המשיב. נקבע כי אזכורו של המשיב כתצפיתן היה בשלב מאוחר של האמרה, ושלא כחלק מאזכור המעורבים האחרים באותו אירוע. עוד נקבע כי עד תביעה מס' 3 המתאר אף הוא את אירוע זריקת האבנים ובקבוקי התבערה, לא מזכיר את המשיב כמי שנטל חלק באותו אירוע, דבר הפוגע אף הוא במהימנות של ההפללה.

התביעה טענה כי מסקנתו של בית משפט קמא בדבר החולשה בראיות אינה מוצדקת וכי הפללתו של המשיב מבוססת היטב באמרה שהתקבלה מפי עד תביעה 2, ואין לגרוע ממשקלה.

הסניגור המלומד סבר כי החלטת בית משפט קמא מבוססת היטב בחולשת הראיות, והוסיף וציין כי המשיב סובל מבעיה בעיניו המצדיקה אף היא התחשבות במצבו ושחרורו ממעצר.

ראיות לכאורה

הבסיס הראייתי לאשמתו של המשיב טמון באמרתו של מוחמד שושה, הוא עד תביעה מספר 2. מוחמד שושה מזכיר כי הוא עצמו התגייס בשנת 2006 לחולייה של החזית העממית ואיתו בחוליה היו שורה של אנשים ובהם "צאבר מוחמד עלי חמאמרה, כבן 23 שנים לערך, פועל בניין בישראל".

הסניגור טען כי הוא אישית מכיר צאבר מוחמד חמאמרה נוסף, אם כי לא ידע לציין את שם סבו וטען, לפיכך, כי ייתכן והמדובר בטעות בזיהוי.

לבקשתי, ערכה התביעה בדיקה בקובץ מרשם התושבים ונמצא כי בחוסאן, מקום מגוריו של המשיב, ישנו אדם נוסף בשם צאבר מוחמד חמאמרה אולם שם סבו הינו איסמעיל. אין אדם נוסף בחוסאן בשם צאבר מוחמד עלי חמאמרה. יש לומר כי גם הגיל המצוין באמרה המפלילה הינו נכון ביחס למשיב.

עוד אציין שהמשיב מסר כי הוא עובד בבית"ר עילית, ודבר זה אף הוא מחזק את ההפללה כמתייחסת אליו.

השופט בערכאה הראשונה סבר כי בהעדר הסבר לכך שמוחמד שושה שינה מחקירתו הראשונה בה הכחיש, ישנה פגיעה בעוצמת הראיות.

אינני סבור כי המדובר בפגיעה השוללת מאמרתו המפלילה של מוחמד שושה את ערכה הראייתי. ודוק: אין פירושו של דבר שהעניין אינו יכול לעלות במשפט עצמו, או כי משקל הראיה אינו פגום במידת מה, אולם טבעי כי חקירה מתפתחת ובמהלכה עולים דברים אשר לא עלו בשלב ראשון. אציין כי ממוחמד שושה נגבתה אמרה שלישית, בה הוא חוזר ומאשר את הדברים שמסר באמרתו השנייה.

בע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2), 813 ,עמ' 819-820, נאמרו הדברים הבאים היפים לענייננו:

זאת ועוד, כאשר מדובר על עדות אשר נתגלו בה סתירות פנימיות, הרי יש, לא אחת, מקום לאבחן בין אמירת דברים וסתירתם בו במעמד, השוללת ברוב המקרים כל משקל ראוי מן העדות... לבין סתירה המתגלית בין עדויות שנמסרו במועדים שונים: ראשית, סתירות בין עדויות, שנמסרו בשלבי חקירה או משפט שונים, אין בהן כשלעצמן כדי לשלול את קבילותה של העדות, אלא הן עשויות להשפיע, לא אחת, רק על משקלה ... שנית, אין דומה סתירה בדבריו של עד, שנאמרו במעמד אחד, לסתירה בעדויות שנמסרו בהזדמנויות שונות.

האמרה השנייה הינה אמרה סדורה, ברורה, קוהרנטית ועקבית, אשר מאוששת באמרה שלישית ונוספת של אותו מפליל. אף אם ישנה פגיעה מסויימת במשקלה של אמרה זו מעצם היותה אמרה יחידה וגבייתה לאחר אמרה מכחישה שניתנה על ידי אותו העד, אין בכך כדי למנוע את האפשרות להסתמך עליה כראיה לכאורה. מוחמד שושה מזכיר את המשיב באופן מלא וברור, ולא ניתן לומר כי ישנה בכך טעות.

עוד יש לומר כי אזכורו של המשיב באותה אמרה בשלב מאוחר יותר, בשם צאבר חמאמרה בלבד, נראה כי מתייחס לאותו אדם אותו הזכיר קודם לכן.

אף אינני שותף למסקנתו של בית משפט קמא כי אזכורו של המשיב באירוע בו נזרקו אבנים ובקבוקי תבערה שלא כחלק מהקבוצה שהשתתפה ביידוי עצמו, אלא רק לאחר מכן, כתצפיתן, פוגע במשקל הלכאורי של העדות. מוחמד שושה מתייחס אל האנשים שהיו חלק מהקבוצה וזרקו בעצמם אבנים ובקבוקי תבערה, ולאחר מכן מזכיר שניים נוספים, ובהם המשיב, אשר שימשו כתצפיתנים. הדבר אינו נראה תלוש או מאולץ, אלא דווקא הגיוני וסביר לאור החלק השונה של כל אחד מהמשתתפים באירוע.

לגבי עדותו של עד תביעה מס' 3, אשר לא מזכיר את המשיב באותו אירוע, אציין כי מעיון מדוקדק כלל אינני משוכנע כי עד תביעה מספר 3 היה שותף לאירוע המיוחס למשיב בכתב האישום אלא ככל הנראה נטל חלק באירוע אחר בעל מאפיינים דומים. מחמד שושה אינו מזכיר את עד תביעה 3 כמי שנטל חלק באירוע, וכל אחד מהם מדבר על יום אחר בשבוע, לגבי אירוע שהתרחש כשבועיים לפני חקירתם. לפיכך, אמרתו של עד תביעה מס' 3 מהווה חיזוק כללי בלבד ולא מעבר לכך.

עילת מעצר